בקופסאות הבטון

השבוע, במסגרת פסטיבל ימי תרבות, הלכתי לראות את ההצגה בקופסאות הבטון. להמשיך לקרוא בקופסאות הבטון

בין קינה עתיקה לשירה חדשה: ביאליק על בית המדרש

בית המדרש, כרעיון וכעיקרון תרבותי היסטורי, הוא הנושא שעמד במוקד סמינר הבוגרים האחרון של המדרשה. הסמינר הוקדש ללימוד על בית המדרש, על מקומו ועל תפקידו בהיסטוריה היהודית, ולמחשבה השקפתית על מקומו של בית המדרש שלנו בתוך שרשרת דורות הלומדים. Hingchardowblenre . הנחת היסוד של הסמינר הייתה שההיסטוריה היהודית מעוצבת ומונעת במידה רבה על ידי רעיונות ומעשים שנרקחים בבית המדרש, על ידי לימוד ופירוש מחודש של מקורות התרבות והאמונה היהודית, כניסיון בלתי פוסק לשאוב מבארות 'הימים ההם' ולתת להם הגשמה חיונית ומעשית 'בזמן הזה'. להמשיך לקרוא בין קינה עתיקה לשירה חדשה: ביאליק על בית המדרש

מתווה רעיוני ליצירת קהילות ברוח מדרשת עין פרת

מטרתו של מסמך זה הִנה להוות תשתית לדיון ועיסוק רעיוני ועקרוני בשאלת הקהילות כדרך חיים, וכיצד הן יכולות להפוך למסלול בר קיימא לבוגרי המדרשה החפצים לחיות במסגרת קהילתית בצורה כזו או אחרת. לצורך הדיון אחלק את המסמך לשני חלקים: רעיוני ואופרטיבי, כאשר בחלק הראשון אעסוק בשאלת הקהילה במובנה העקרוני והערכי, ובחלק השני אעסוק בצורות השונות בהן רעיון הקהילות יכול וצריך, לדעתי, לרקום עור וגידים בקרב בוגרי המדרשה והשותפים לדרכה. להמשיך לקרוא מתווה רעיוני ליצירת קהילות ברוח מדרשת עין פרת

הזולת – גיהינום או גן עדן?

"L'enfer c'est les autres" – "הגיהנום הוא הזולת". את המשפט האלמותי הזה שם הפילוסוף הצרפתי הנודע ז'אן־פול סארטר בפיו של גרסאן, גיבור המחזה "בדלתים סגורות" (Huis Clos), אחד ממחזותיו החשובים והמפורסמים ביותר. המחזה, שנכתב ב־1944 והוצג לראשונה במאי אותה שנה בפריז, זמן לא רב לפני שחרורה מעול הכיבוש הנאצי, מביא את סיפורם של שלושה אנשים המובלים לאחר מותם לחדר בגיהינום. להמשיך לקרוא הזולת – גיהינום או גן עדן?

ידינו שפכו, לא שפכו את הדם הזה

בשבועיים האחרונים שמעתי את המשפט הזה "ידינו שפכו, לא שפכו את הדם הזה" די הרבה, ואני כשאני שומעת ציטוט, אני הולכת למקור. מקור הפסוק "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועיננו לא ראו" הוא בחומש דברים פרק כ"א.

להמשיך לקרוא ידינו שפכו, לא שפכו את הדם הזה

כי מציון תצא השבת

מהו אתגר השבת בזמננו? מהו מקומה של השבת במרחב הציבורי הישראלי בכלל והירושלמי בפרט? של מי השבת הזו בכלל? להמשיך לקרוא כי מציון תצא השבת

אחרי דומא

הדקירה במצעד הגאווה בירושלים ושריפת משפחת דוואבשה בביתה בדומא – שניהם חלק מהניסיון הגדול שאנחנו צריכים לעמוד בו כדי לחיות כאן. להמשיך לקרוא אחרי דומא

'דתיות' ו'חילוניות': הגדרת זהות ספיראלית בין 'האחר' לעצמי

מאמר זה עוסק בזהות אישית וקבוצתית, ובעיקר בשני מרכיבים מרכזיים של גיבוש הזהות: ראשית, יצירת ה'אחר' והיחס הספירלי של הגדרת העצמי והגדרת 'האחר', ושנית, אופן קביעת קווי ההבחנה שיוצרים את החלוקה לקבוצות ('אנחנו' ו'הם'). להמשיך לקרוא 'דתיות' ו'חילוניות': הגדרת זהות ספיראלית בין 'האחר' לעצמי

מה יוליד יום – אתגר מבורך

השינויים הטכנולוגיים של דורנו מעודדים בני אדם היום לכתוב יותר מאי פעם. לכתוב בהיקפים שמעולם לא היו כמותם, במגוון דרכים, בעושר רעיוני, בקצבים מהירים ותוך למידה ותגובה לאירועים רחוקים גיאוגרפית ממקומו של הכותב. להמשיך לקרוא מה יוליד יום – אתגר מבורך

לחשוב שאלוהים טוב

המסר הבולט של המועד הוא הרעה שהכתה בישראל והמתח שנגרם לאמונה באלוהים. להמשיך לקרוא לחשוב שאלוהים טוב