עצמתה של המוזיקה

מאת: אסתר אוטולונגי

בחרתי במוזיקה כמקצוע. לפני כמה שנים התחלתי ללמד ילדים לנגן על פסנתר, עד שפנה אלי איש מבוגר בבקשה שאלמד את אשתו לנגן. אשתו כבר ניגנה כשהייתה צעירה, והחליטה שהיא רוצה לחזור ללימודי הפסנתר. על מנת לשמור על פרטיותה, נקרא לאישה זו שרה. מה שצריך לדעת על שרה זה שהיא חולת אלצהיימר. להמשיך לקרוא עצמתה של המוזיקה

מחשבות לפרשת ויחי

מאת: דני סגל

לקראת סוף הפרשה פוגש יעקב, אולי לראשונה, את נכדיו: להמשיך לקרוא מחשבות לפרשת ויחי

שנראה כל אחד מעלת חברינו | מחשבות לפרשת ויגש

מאת: דני סגל

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי"

לפני שתי פרשות יצא יוסף למשימה במצוות אביו, משימה שמושלמת רק בפרשה שלנו.

"לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ".

תשמע, אומר יעקב ליוסף. כל יום אתה חוזר מהשדה ומספר לי עליהם דברים רעים. לך נא וראה, תסתכל טוב, תביא את 'שלום אחיך', את המקומות שבהם הם שלמים. נמאס לי לשמוע על חוסרים, כשיהיה לך דברים טובים לספר – תחזור. להמשיך לקרוא שנראה כל אחד מעלת חברינו | מחשבות לפרשת ויגש

פרשנות פר(ע)וידיאנית – קריאה פרוידיאנית בחלומות פרעה

מאת: רגב בן דוד

צמד חלומות פרעה, שבהם פותחת פרשת "מקץ", הוא הצמד השלישי בסיפורי יוסף: קודמים לו צמד החלומות של יוסף הנער וצמד החלומות של שר המשקים ושר האופים. מבחינה סיפורית אנו מתחילים אפוא "מהסוף" – מפירוש החלומות של הצמד השלישי – המאיר לאחור גם את השניים שקודמים לו.

בקריאה מסורתית-התגלותית, החלומות המקראיים מובָנים כהיבטים נבואיים, המטרימים את שעתיד להתרחש (כך לגבי עלייתו של יוסף לגדולה ואף השתחוות האחים בפניו, כך לגבי גורל השרים, וכך לגבי שבע שנות השפע ושבע שנות הבצורת); אך בקריאה ספרותית-פסיכולוגית, נחפש את ההיבטים התודעתיים-נפשיים שבאים לידי ביטוי בחלומות, כחלק מניתוח הדמויות הספרותיות כפרוטוטיפים של דמויות אנושיות. להמשיך לקרוא פרשנות פר(ע)וידיאנית – קריאה פרוידיאנית בחלומות פרעה

נר שביעי של חנוכה

מאת: ענת סילברסטון, מנכ"לית שותפה במדרשה, לנר שביעי של חנוכה
"שמעוני אחיי ודודיי: ומה בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי – ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי?!"
(מדרש 'מעשה חנוכה')
את הזעקה הזאת, של חנה בת מתתיהו כהן גדול, אנחנו מציינות ומציינים היום, נר שביעי של חנוכה, הלוא הוא "חג הבנות" – "עיד אל בנאת". בקהילות יהודי צפון אפריקה חוגגים מזה דורות, ביום הזה ממש, את הנשים, את הנשיות ואת הגבורה הנשית – של יהודית, של אסתר, ושל חנה בת מתתיהו המסרבת להישלח לידיו המתעללות של ההגמון, חושפת את גופה בפני הקהל וזועקת את זעקתן של הנשים כולן במחאה אמיצה ומטלטלת.

להמשיך לקרוא נר שביעי של חנוכה

פרסום הנס – ישראל ומצוקות העולם הערבי

מאת אופק איש מעש

בשבוע שעבר הצליחו צבא אסד ובעלי בריתו להשתלט מחדש על העיר חלב. בתום שנים של לחימה ומאמצים צבאיים אדירים, שכללו הטלת פצצות מהאוויר וירי ארטילי ללא הבחנה על בתיה ושכונותיה, נפלה העיר שהייתה בעבר בירה כלכלית ועיר תרבות ומורשת. תמונות הזוועה שיצאו מחלב ובהן מבני מגורים שלמים שקרסו וקברו תחתם את יושביהם, נשים זבות דם מקוננות על ילדים שפניהם המתות מכוסות אבק ועשרות אלפי אנשים שנעקרו מבתיהם אל הרחובות המושלגים. לנוכח התמונות, ישראלים רבים חשו צורך לסייע ולהגיש עזרה ותרומות לאזרחים המדוכאים של סוריה. להמשיך לקרוא פרסום הנס – ישראל ומצוקות העולם הערבי

נר ראשון של חנוכה

מאת: שי גיליס, כחלק מסדרת פוסטים שיעלו בדף המדרשה בחנוכה.

חנוכה הוא חג של נר איש וביתו, אבל בחנוכה של חורף 2001 לא היה לי אף איש קרוב מסביב. וגם לא בית. מדֵי חאקי, סביבה זרה, דירה זרה, שותפים זרים, אי שם בבניין ברמת גן, שלושה חודשים וקצת בצבא. והרגשתי האדם הבודד ביקום.

אולי כל ההדלקות מאז, כבר חמש עשרה שנים, הן תיקון לחג ההוא, שבו כל הצלילים הפכו להיות חלולים בתיבת התהודה הסדוקה שלי.

להמשיך לקרוא נר ראשון של חנוכה

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ

מאת: דני סגל.

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ.

יעקב נמצא לבדו.

לבד – כי כולם עברו את הנחל. חז"ל אומרים שחזר לבדו לקחת פכים קטנים והוא נשאר מעברו השני. להמשיך לקרוא וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ

סולם הערכים של ישראל

מאת: אופק איש מעש

"הסגולות שהעם היהודי נדרש אליהן הוא להיות עם הגון, נאמן לאמת, לסייע למי שזקוק לסיוע ולאהוב את הבריות כפי שאתה אוהב את עצמך. אין אנחנו יכולים להתפאר כבר עכשיו שהעם בישראל הוא עם סגולה. מעמדו ייקבע על ידי המאור המוסרי של מפעלנו". זה החזון שהשאיר לנו דוד בן גוריון בראיון גנוז שהעניק לסרט על חייו, 5 שנים לפני מותו – השבוע, לפני 43 שנים. להמשיך לקרוא סולם הערכים של ישראל

אמת מארץ תצמח

מאת: אלחנן לואיס.

בשיחה שהייתה לי לפני מספר שנים עם אבא שלי הוא אמר לי שלמושג אמת בתורה אין את אותה המשמעות שיש למושג זה כפי שאנו משתמשים בו היום. אמת בתורה פירושה: נאמנות. האמירה הזו הייתה לא יותר ממעניינת בעיני מבחינה אינטלקטואלית, אבל מהפכנית מבחינה פנימית, ואני חושב שלא הבנתי באותו רגע עד כמה. להמשיך לקרוא אמת מארץ תצמח

כן היה זה לא טוב

[פינה בנושא חרטה, מתוך מגזין מיוחד שיצא לאור בחנוכה]

מאת: אנונימית

הייתי חלק משלישית בנות בלתי נפרדות: תמיד ביחד בסניף, ישנות אחת אצל השניה, מרכלות על אותם בנים…

בערב אחד סתמי למדי יצאנו לשוק כדי קצת לשתות ולהשתחרר מהשבוע. אני כבר לא ממש זוכרת איך הערב הזה התגלגל, לכן אני גם לא יודעת להגיד מה תקף אותי פתאום לשאת איזה נאום נטול הקשר או התחשבות, נאום קצרצר שסיפר – אין לי מושג למה חשבתי שזה רעיון טוב להגיד את זה – שהקשר שלנו לא מספיק עמוק וחשוב לי. להמשיך לקרוא כן היה זה לא טוב

תשחררו את החרדים

מאת: יוחאי אנסבכר.

בשבוע שעבר השתתפתי בועידת סטודנטים עולמית בברזיל. 1200 סטודנטים יהודים מעשרים ארצות התארחו במלוון הולידי אין בסאו פאולו והציגו תכניות שונות לקידום הזהות היהודית בעולם במסגרת תחרות שנערכה שם.

הגעתי לוועידה אחרי חודש בו שהיתי בברוקלין, הלא היא מאה שערים של ניו-יורק. להמשיך לקרוא תשחררו את החרדים

שישה מודלים "אגדיים" של שבת: מחשבות לקראת הלכה חדשה

מאת: רגב בן דוד
פורסם ב"דעת פרת", גיליון 16: שבת (תמוז, תשע"ז), עמ' 10-12.

"לבני-ישראל יש יצירה נהדרה שלו – יום קדוש ונעלה, "שבת המלכה". בדמיון העם היתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. […] מי יאמר, מי יכריע, יציר כפיה של מי היא, על ידי מי היתה למה שהיתה: על ידי ההלכה, או על ידי האגדה? […]
כשאני עובר בין אותם הדפים ורואה שם חבורות חבורות של תנאים ואמוראים בעבודתם, אני אומר: אכן, אמני חיים אני רואה לפני! אמני חיים בבית היוצר ועל האבניים!"
(ח"נ ביאליק, "הלכה ואגדה", 1917)

להמשיך לקרוא שישה מודלים "אגדיים" של שבת: מחשבות לקראת הלכה חדשה

המבול – תוצאה טבעית של הסערה שיוצר האדם

מאת: אילון אסלן-לוי

על פי הנרטיב התנ״כי, האל מוצג כגורם אשר מתערב באופן אקטיבי בעולם כדי להעניש את החוטאים ובכך הוא מחולל שינויים דרמטיים בחיי האנושות.

בתחילה האל גירש את אדם וחוה מגן עדן וכעבור השנים, הבטיח כי ״אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה״ והטביע את הבריות במבול. בהמשך מתואר כיצד האל השמיד את סדום ועמורה, כאשר ״הִמְטִיר [עליהן] גָּפְרִית וָאֵשׁ״ וגם במדבר סיני ה׳ הוא זה שהיה אחראי למגפות שפקדו את בני ישראל, כאשר "אַף ה׳ חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה׳ בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד". יש בכך אמירה מפורשת שהקב"ה הוא אחראי ישיר על האסונות הפוקדים את האנושות. להמשיך לקרוא המבול – תוצאה טבעית של הסערה שיוצר האדם

"שמחת הבן" וכאב הברית: הצעה להתמודדות עם אתגר ברית המילה

מאת: רגב בן דוד
התפרסם בגיליון #1 של "כיכר העיר: במה ליהדות-ישראלית" (תשרי, תשע"ז), עמ' 80–92.
{עקב תקלה טכנית, המאמר בדפוס לא כלל את הערות השוליים. הן מובאות כאן כפי שנכללו במקור.}

מבוא

במהלך השנה האחרונה זכינו, אשתי ואני, בפלא של לידת בננו בכורנו. לצד ההתרגשות הגדולה מעצם ההיריון ומהמעבר הצפוי לשלב חדש בחיים, הִכניסה אותנו ההבנה שצפוי לנו בן זכר לשיחות ומחשבות אינטנסיביות סביב מנהג ברית המילה. כשניים החווים את עצמם כ"אנשי התחדשות יהודית",[1] מצאנו את עצמנו קרועים בין התנגדויותינו העזות לטקס לבין רצוננו שלא לקטוע את הרצף המורשתי. לצערנו, אף ההתייעצויות הרבות שקיימנו עם הסובבים אותנו לא סיפקו רעיונות לפתרון הולם. מטרתי בשורות אלה להציע מחשבות על פתרון ארוך-טווח, אך בעיקר להציע פתרון-ביניים, מעין מעקף זמני, שאולי יאפשר לנו בשלב הבא להגשים את הפתרון השלם – שאינו בטווח השגה בעת הזו מפאת הדיכוטומיה של השיח סביב ברית מילה. להמשיך לקרוא "שמחת הבן" וכאב הברית: הצעה להתמודדות עם אתגר ברית המילה

עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת | דברים לפרשת בראשית

מאת: דני סגל.

מתחילים מהתחלה, אבל ממש.
פרשת בראשית, בריאת העולם, ששה ימים שבכל יום מתחדש משהו על קודמו; אור וחושך, לילה ויום, ים ויבשה, ארץ ושמים, צמחים, מאורות, עופות ודגים, כל החיה כולה והאדם. בתוך כל אלה אני רוצה להתייחס לרגע שכמעט לא קיים.
כשכמעט נגמר הכול ומסתיים פרק א' במילים "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי", ברגע שלפני תחילת פרק ב', נכתב: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם". אנחנו נעצרים לזמן שהוא לא זמן – בין השמשות של ערב שבת, השבת הראשונה בעולם. מספרת לנו המשנה במסכת אבות שעשרה דברים נבראו ברגע הזה שבין קודש לחול: להמשיך לקרוא עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת | דברים לפרשת בראשית

איך נהלך ברגש בבית אלוהים

מאת: מתן קפלן.

מוסף. סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. מילים מוכרות ובכל זאת כל כך מנוכרת לנו כמתפללים. מוסף – תפילה שעניינה בקורבנות היום; וסדר עבודת הכהן הגדול – שעניינו בעבודת הכהן הגדול בבית המקדש בירושלים. מה לנו ולבית המקדש? מה לנו ולכהן הגדול? מה משמעותה של תפילה זו ביום הכיפורים, מה משמעותו של סדר העבודה לקורא בן זמננו?

אלו הן מקצת השאלות החדות והנוקבות ליהודי המגיע להתפלל ביום הכיפורים. כיצד נעמוד נוכח תפילה זו – האם נשנה את מילותיה? האם נתרגם את משמעותה?

אולי התשובה אינה תלויה ביכולת שלנו לקחת את התפילה ולעצב אותה כראות עינינו, אלא דווקא בעמידתנו נוכח התפילה כפי שהיא. עלינו לנסות להקשיב אל קולה העתיק ולשאול – מה הוא משמיע? להמשיך לקרוא איך נהלך ברגש בבית אלוהים

בזכות השיבה (הליברלית) למסורת היהודית

תשובה למרגלית ושרון (או: בדיקת כיוון להתחדשות היהודית הפלורליסטית)

לאחרונה נפתח ויכוח חשוב ומרתק שנוגע במהותו של מפעל ההתחדשות היהודית הפלורליסטית בישראל, ומצביע על אתגריו המהותיים. הויכוח התנהל מעל דפי ה- Boston Review בין פרופ' אבישי מרגלית וד"ר אסף שרון, מצד אחד, לבין פרופ' מייקל וולצר, מהצד השני. מרגלית ושרון תקפו את טענתו של וולצר בספרו האחרון (העוסק במקרי-הבוחן של הודו, אלג'יריה וישראל) כי תהליך החילון נכשל מפני ששלל ודחה את המסורת באופן גורף במקום להיכנס להתמודדות פעילה, וביקורתית, איתה. טענתם הכללית של מרגלית ושרון היא כי לא ניתן לעשות שימוש ביקורתי במסורת על מנת לפנות לבעלי נטיות מסורתיות ולהעביר אותם למחנה הליברלי. וולצר הגיב למאמר שלהם, והם השיבו לתגובתו. (ועוד טקסט רלוונטי הוא ביקורת הספר של וולצר מאת תומר פרסיקו.)

מכיוון שבדיון עלו טענות חשובות ומהותיות למפעל ההתחדשות היהודית הפלורליסטית (והאנטי-פלורליסטית) בישראל, אצביע כאן על הטענות המרכזיות שעלו בו – ואדון בהן. להמשיך לקרוא בזכות השיבה (הליברלית) למסורת היהודית

ברית עם היהדות

מאת: מירית די-נור.

צהריי יום קרירים, שלהי אוגוסט, אדינבורו, סקוטלנד. אוחזת בידי כוס קפה מהביל ומביטה מבעד לחלון דירת ה-AIRBNB הקטנה – ארכיטקטורה זועקת היסטוריה ושורשים בכל רמ"ח לבניה ושס"ה רעפיה. הרחובות שזורים בפוסטרים ומודעות של פסטיבל הפרינג' המקומי שנערך לאורך כל חודש אוגוסט אבל אותי מה שמעניין הוא בעיקר לנוח.

רק לפני יומיים הסתיים לו סמינר בוגרים +. הסמינר חתם עבורי תקופה של כמעט עשור שבה המדרשה נוכחת בחיי. תקופה שהחלה בגיל 23 עם תוכנית ההמשך ששינתה את שמה, עוד בימים בהם בית המדרש היה מבנה של גן, המטבח היה בחוץ והדק היה ארגז חול אחד גדול. כמו רבים אחרים, המדרשה על שלל משמעויותיה חדרה עמוק לליבי ולחיי ובמעגליה פגשתי את עמרי. יחד בחרנו, לפני שלוש שנים, להתגורר בירוחם (אחרי שאני הכרתי את היישוב במהלך שנות התואר הראשון בכפר הסטודנטים) תוך כדי שאנו חוברים למעגלים קהילתיים חדשים-ישנים המשיקים וחופפים במידה רבה עם המעגלים המוכרים מהמדרשה.  להמשיך לקרוא ברית עם היהדות

מרַבָּנוּת לְרִיבּוֹנוֹת

מאת: תמר גור-קראוזה.

אחד הרגעים המשמעותיים והמרגשים בחייו של אדם הוא יום חתונתו. יום נדיר ומרגש, שטומן בחובו הזדמנות גדולה – לעצירה, להתבוננות, לאספת כל אוהבינו סביבנו, הזדמנות לבחור אחד בשנייה קבל עם ועדה. זהו יום שבו אנו נותנים תוקף לבחירה וליחד שלנו, ומקבלים מעין "בוסטר" של אהבה להמשך החיים ואת הידיעה שאנחנו לא לבד בכל הסיפור הזה.

החופה היהודית אמורה להחזיק את כל המרכיבים הללו בתוכה: את הבחירה והעדות, את היחיד והיחד, את הקהל, ההתרגשות, העצב וההודיה. אבל, לצערנו הרב במציאות הישראלית לרוב לא כך נראית החופה. להמשיך לקרוא מרַבָּנוּת לְרִיבּוֹנוֹת