בלי חרטות

מאת: עדי שילה
מתוך מגזין הבוגרים "ברוכות הבאות לחיים הבוגרים שלכן"

עדי שילה

 

 

קשה לי להיזכר ברגע של חרטה בחיי. זה לא כי אני שלמה בהכרח עם כל החלטה שלקחתי, אבל החרטה היא מושג שנעלם מהשפה שלי.

חרטה נובעת מתוך הכרה בבחירה שגויה והידיעה הברורה כי בחירה אחרת הייתה מניבה תוצאות טובות יותר. אנחנו מתחרטים על בחירות שנבחרו ועל אלו שלא, מתחרטים על שתיקה ועל דיבור, מתחרטים על מחשבה ועל מעשה. אנחנו מתחרטים בצנעה, כאילו לוחשים לעצמנו בשקט שיכול היה להיות טוב יותר לו רק. בעצם, החרטה היא תליית תקווה באפשרות האחרת, שאולי הייתה מניבה פירות טעימים יותר.
להמשיך לקרוא בלי חרטות

רגע של שינוי

מאת: טום כהן
מתוך המגזין "ברוכים הבאים לחיים הבוגרים שלכם"

זה קרה לפני כ-6 שנים. אני יורד מהאוטובוס מול בנייני האומה, אחרי נסיעה ארוכה ומעייפת. מולי אני רואה את הדגלים של המרתון מתנוססים בעוז. אז לא לגמרי הבנתי מה המשמעות של 'מרתון', עוד הייתי רחוק, המילה הייתה לגמרי זרה לי. אבל כמו תמיד, אני סקרן לדברים חדשים, שמתי פעמיי לכיוון בנייני האומה. באותו ערב נערכה במקום 'חלוקת ערכות' לרצים, למרתון שהתקיים ביום למחרת ברחובותיה של ירושלים.

נכנסתי כולי פנימה – 'כולי' שהיה אז למעלה מ-90 ק"ג – וראיתי מלא אנשים עוברים בין דוכני בגדי הספורט; אולם מלא, שרק מבקש שאכניס יד לכיס ואשלוף ארנק. הסתובבתי בין אותם אנשים, שחלקם כבר היו בדרכם חזרה ובידיהם שקיות הערכה למרתון, הולכים בראש מורם ובגאווה גדולה לריצת ה'מרתון' שלהם. לא יכולתי להרגיש אז חלק, כי מעבר לרקמות השומן שהצטברו במהלך חיי על גוף לא גבוה במיוחד, חצץ שם משהו ביני לבין עצמי וביני לבין העולם שבחוץ. בעולם שבו התעצבתי חיי הגוף היו מותרות, וכך עם השנים גם הגוף שלי נהפך לי לזר, ולא חשבתי על עצמי שאני 'שמן'.
להמשיך לקרוא רגע של שינוי

לשוב לשורשינו הציוניים (או תשובה לידיד ניאו-ישראלי)

מאת: אלירן זרד

לפני שבוע חגגנו 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון. אולי מוגזם לומר חגגנו. ציינו? לא ממש. כל "סלב" שמחליק בשלולית בשדרות רוטשילד מעורר דיון ציבורי סוער יותר. אפשר שמערך ההשקיה של עיריית תל אביב מצריך מחשבה אסטרטגית מחודשת. אבל מה יהיה על המדינה והחברה הישראלית המתנתקת והולכת ממקורות יניקתה, השוכחת את ראשית היווסדה? הרי רק לפני שנה חגגנו – ובאותו האופן ממש – 120 שנה לפרסום הספר שהביא לכינון הקונגרס, "מדינת היהודים", אולי הספרון המשפיע ביותר על תולדות העם היהודי בעידן החדש. דממה דקה. הזהו גורלו של בעל החזון המטורף שהחליט יום אחד לברוא במוחו מדינה והפכה עוד בימי חייו לעובדה פוליטית מוצקה? הזהו גורלה של החברה הישראלית להתנתק משורשי יצירתה – לא רק היהודים המסורתיים, אלא אף מאלה מודרניים – ולהמשיך לרחף כהזיה תלושה בחלל הפוליטי, ללא יסודות המחברים אותה לקרקע צמיחתה? הזהו כוחו של עם, הזוכר אלפי שנים את חורבן ביתו הלאומי, לנצור את תקומתו מחדש? להמשיך לקרוא לשוב לשורשינו הציוניים (או תשובה לידיד ניאו-ישראלי)

לצאת מגדרנו הציוני

מאת: דרור בונדי

נולדתי ציוני, סביי וסבתותיי כולם היו חלק מהמהפכה החלוצית הזו, והוריי חשו שהם ממשיכים אותה בחלוציות של גוש-אמונים. נולדתי ישראלי, ישראל היא ארצי ומולדתי, העברית היא שפתי, אני בשר מבשרו של העם היושב בציון. אבל מיציתי. אני מתוסכל, מרגיש שחייבים לצאת מהקופסא הציונית לנאו-ישראליות.

הכל התחיל במפגש עם השל, מפגש שהכה אותי בתדהמה. הגעתי אליו עם מפה, מפת היהדות הישראלית שהכרתיה היטב. הישראליות עצבה את דרכי, מאז פרפר נחמד ועד דויד גרוסמן; היהדות עצבה את תמונת עולמי מבית הוריי ועד שנים רבות של לימוד ישיבתי. והנה, פגשתי יהודי עם מפת יהדות דומה מאוד לשלי אך עם דרך אחרת לגמרי להתבונן בה. הכלל הראשון בכל ניווט הוא כיוונון המפה ביחס לתנאי השטח. אם טעית בכיוונון הבסיסי הזה, המפה עלולה להוליך אותך בכיוון הלא-נכון. השל טען שהישראליות שלי גורמת לי להחזיק את מפת היהדות הפוך.

להמשיך לקרוא לצאת מגדרנו הציוני

ציונות דגם 2017

מאת: סיגל פרנקל-אבירם
[נכתב לכבוד יום צוות של המדרשה, במסגרת הרצאות קצרות בנושאי ציונות]

אני ציונית?

כן. כי סבתא רבה אלקה וסבא רבה חיים החליטו למרוד בחיים החרד(ת)יים שלהם בלבוב שבפולין ולעלות לארץ ישראל הקדושה. כן, כי סבתא רבה פנינה וסבא רבא קלמן התיישבו בתל-אביב, בירת הציונות ב-1918. כן, כי סבא שלי אלחנן, שם מעוברת מווילי, עלה בספינת מעפילים דרך הים מבודפשט העוינת והסגרירית והגיע לבאר שבע – העיר של אברהם אבינו, החולית והעברית. כן, כי סבתא שלי רותי, שעלתה אחרי המלחמה הארורה עם הוריה מברלין, שירתה בצבא בתל-חי במשרד של "ההוא בלי היד"… לדבריה. כן, כי אבא שלי וכל אחיו, כולל סבא חזי הם נכי-צה"ל מהמלחמות השונות, מהמילואים, חלק בגוף, חלק בפּנים וחלק בפְנים.

כן. אני ציונית. קיבלתי את זה בירושה. יש בינינו קשר דם.
להמשיך לקרוא ציונות דגם 2017

מדינת כל יהודיהּ? הכותל, הגיור והעמותות הדתיות בחינוך הממלכתי

מאת: רגב בן דוד

הפוליטיקה הישראלית סערה בשבוע שעבר סביב סוגיות של יהדות ומדינה. זה עשוי היה להיות דבר משמח, אלמלא זה היה בנסיבות כה מדכדכות. הנה סקירה קצרצרה והסבר מדוע מדיניות המפלגות החרדיות הפוכה מהרוח היהודית שמדריכה אותנו שלא לגרום לאחרים את מה שסבלנו בעצמנו.

בשבוע שעבר סערו הרוחות בישראל ובעולם היהודי סביב שתי החלטות ממשלה שהתקבלו ביום ראשון ועסקו בצביון היהודי של המדינה: ראשית, הקפאת מתווה הכותל, ושנית, אישור ראשוני של "חוק הגיור". ערב קודם לכן, במוצ"ש, פורסמה בערוץ 10 כתבה בעקבות תחקיר של ארגון "מולד" על הדומיננטיות של עמותות מהציונות הדתית בהעברת תכני יהדות בבתי ספר ממלכתיים (לא דתיים). התחקירים הללו עוררו בימים שלאחר מכן גם תגובות נגד (כגון של קלמן ליבסקינד מימין ושל אבישי גרינצייג מהצד החרד"לי). שלושת הדברים הללו ביחד ממחישים מצוין מגמות עדכניות (ולא משמחות) ביחסי הכוחות ומאבקי היהדות במדינת היהודים. (ואקדים ואומר שכל אחת מהסוגיות הללו מצדיקה דיון נפרד ומעמיק. כאן לא אעשה את זה, אלא אתבונן במבט-על על התמונה המצטיירת משלושתם יחד). להמשיך לקרוא מדינת כל יהודיהּ? הכותל, הגיור והעמותות הדתיות בחינוך הממלכתי

להתכונן לשלום

כל אדם צריך לראות את עצמו כאילו השלום תלוי רק בו.

מאת: מתן לקס

להוסיף שלום
________________________________________

זוכרים את הסלוגן ״רק שרון יביא שלום״? אני לא אוהב אותו. טמונה בו ההנחה שעכשיו אין שלום. וזה פשוט לא נכון ומייאש. יש הרבה שלום. יש גם עוד הרבה על מה לעבוד, אבל כן, יש הרבה שלום. יש שלום בין החברים שלי, יש הרבה שלום במשפחה שלי ויש אפילו שלום ביני לבין באשיר, הבחור הבדואי שגדל לצדי בוואדי קאלט. להמשיך לקרוא להתכונן לשלום

השבת מזווית קצת אחרת | על פי אברהם יהושע השל

מאת: אור קרסנר

מאז שאני מכירה את עצמי השבת תמיד הייתה חלק חשוב מחיי, משום שהיא הייתה טבועה בי מאז ומעולם, כבחורה שגדלה בהווי דתי, למרות שהורי פתחו בפני את האפשרות לבחור האם להמשיך לשמור את השבת או לסטות מן הדרך – תמיד בחרתי להאמין גם כשהיו לי שאלות שלא בהכרח מצאתי תשובות. להמשיך לקרוא השבת מזווית קצת אחרת | על פי אברהם יהושע השל

ומי שמייחדים בתי כנסיות לתפילה

מאת: קרן אפלבאום-ריף

על רקע שאלות רבות על התפילה בבית פרת ירושלים, כמו הדיונים על מיקום המחיצה, אופן הישיבה, הציפייה או חוסר הציפייה לחוויה רוחנית – פגשנו את הרב איתן טוקר, ראש ישיבה שלוקחת את התפילה מאוד ברצינות, ישיבת הדר. הרב טוקר אמר שכל השאלות או המחלוקות שלנו לגבי העניינים הטכניים של איך להתפלל (איך לשבת, האם לשים מחיצה) הן ביסודן שאלות על מהות התפילה. להמשיך לקרוא ומי שמייחדים בתי כנסיות לתפילה

שני חגי השבועות

מאת: עדן ויזלמן

חג השבועות הוא ללא ספק החג בו אני חווה את הפער הגדול ביותר בין הדרך בה מציינים את החג בבית הורי ובקהילה בה גדלתי, לבין הדרך בה אני מציינת את החג כיום.

גדלתי בקיבוץ, ותמיד חוויתי את שבועות כחג חקלאי, המציין בטקס הבאת הביכורים המסורתי את התוצרים של העבודה החקלאית של ענפי הקיבוץ. זוהי חגיגה של חיי המעשה והיומיום ושל ההתחדשות הקהילתית (למשל, כחלק מהטקס עולים לבמה ההורים עם כל התינוקות שנולדו בשנה האחרונה). יותר מכל, תמיד היה לי ברור שזהו חג שנחגג תחת כיפת השמיים, בין בלות חציר, ריקודי עם, דוכני יצירה וטרקטורים. להמשיך לקרוא שני חגי השבועות

התגלות הרצון מול הכרח הטבע

מאת: שירי כהן

ב-2014, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ספר 40,000 פניות למרכזי הסיוע השונים הנמצאים תחתיו, מתוכן כמעט 9000 פניות חדשות. אם ניקח בחשבון שלא כל הנפגעים והנפגעות פונים בכלל למרכז סיוע, נוכל לומר שיש קהילה במדינה הזו של בנות שנפגעו מינית בחייהן, וקהילה קטנה יותר, אך לא בלתי קיימת, של גברים כאלה. הסטטיסטיקה הלא רשמית של האיגוד אומרת שאם נפגעתם, זה הגיוני. היה לזה סיכוי של אחת לשלוש. להמשיך לקרוא התגלות הרצון מול הכרח הטבע

למה ניגרע | פסח שני – יום הסובלנות הדתית

מאת: אור אליאסיאן

(פורסם במקור ב"מאקו", ומפורסם כאן לכבוד הערב שהתקיים אתמול עם אור יחד עם תכנית 'מבוע' במדרשה)

אני לסבית דתייה. צמד מילים שלפני כמה שנים לא היה אפשר להעלות אותו על הדעת. כשהתחלתי להבין שאני לסבית, כעסתי על הקב"ה. ביקשתי ממנו בכל תוקף שיחליף את ההתמודדות שלי בעולם. הסכמתי לקחת על עצמי כמעט הכול, רק לא את זה. רק שלא יגזור עליי לחיות חיים שאין בהם בית. להמשיך לקרוא למה ניגרע | פסח שני – יום הסובלנות הדתית

דָבָּׂ‎שות תודה

מאת: מאור הורנשטיין

יצא לי להרהר בזמן האחרון על איזה זן חדש של תודה (בטח יש איזה ספרון, מין "מגדיר תודות" איפשהו בעולם) שתפס אותי בזמן האחרון. בגלל שלא מצאתי את מגדיר התודות המדובר בשום חנות ספרים – עד שיימצא שם יותר מוצלח, בואו נקרא לזן הזה בינתיים דָבּשת תודה. זו מין תודה כזו שנמצאת על הגב, לא מודעים לה כלל ואפשר לסחוב אותה שנים. אבל אם מישהו פתאום יסובב לנו את הראש (בעדינות, כן?) או ישים רגע מראה מול העיניים – נוכל לראות – בואנה, יש לי פה איזו תודה שצריך לטפל בה. להמשיך לקרוא דָבָּׂ‎שות תודה

צפירה שופר זיכרון

מאת: מיה טושינסקי

בזמנים האלו אנו פוגשים את ימי הזיכרון – יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מדי שנה הימים האלו מעוררים בי איזו אי נוחות, רגעי מבוכה וציניות שעולה בי ומחפשת את דרכה החוצה. בזמני הצפירות אני טרודה ומוצפת מחשבות שונות ומשונות. מה צריך למלא את ראשי כרגע? מחשבות של חיים? של מוות? להזכר במה שקרה או לחשוב על מה שעוד יהיה? לא מוצאת באיזו כוונה להיות. מחשבות בעניין זה עלו לי לאחר קריאה בספרו של הרב שג"ר, "ביום ההוא", העוסק במועדי אייר. להמשיך לקרוא צפירה שופר זיכרון

לא לבחור בפחד

מאת: עדן ויזלמן, רכזת בית פרת ירושלים

המאמר של יוסי קליין בעיתון "הארץ", "אליטה חסודה שלנו", נכח בשבועות האחרונים בשיחות רבות וטעונות שהשתתפתי בהן, ושמעתי דברים שהיו לא פשוטים עבורי מאנשים קרובים לי, שאת דעתם אני מעריכה. כאשר קראתי את המאמר, נזכרתי במעגל שיח שזכיתי להשתתף בו בערב הפתיחה של בית פרת ירושלים, בהובלתה של ימי בן דוד, ובו דנו בהשלכותיו של הפחד על המציאות הישראלית ועל התפיסות הפוליטיות שלנו. להמשיך לקרוא לא לבחור בפחד

הלכלוך הוא מופלא | דברים לפרשת צו

מאת: אורן וינטראוב

בפרשת השבוע, פרשת 'צו', מתוארת עבודת הקורבן למזבח. הדם והשמן, הקושי והדיוק, עולים מכל פסוק ופסוק. איך ייתכן שמלאכת המזבח כה מלוכלכת, כה קטנונית? להמשיך לקרוא הלכלוך הוא מופלא | דברים לפרשת צו

הגדת הסכסוך

מאת: ג'וש קופר

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. לדעתי יש להם מה להגיד על הסיכסוך.

חכם, מה הוא אומר?
תלמדו אותי את הכל כי אני לא יודע מספיק. מה בדיוק קרה בין עראפת וברק בקמפ דיוויד? להמשיך לקרוא הגדת הסכסוך

פוסט-אמת

מאת: ג'וליה דולגין (אלול ט' יער)

צדק צדק תרדוף. צריך להגן על החלשים. חייבים להשמיע את קולם של הקורבנות. הוא אשם – עד שיוכח אחרת.

תכתוב בציניות, במילים מכוערות, תקבע את העובדות ואם אפשר, תתאר אותן בפרטי פרטים. עסיסיים. תסתמך על שמועות, הנזק כבר ייעשה. להמשיך לקרוא פוסט-אמת

ויחזק ה' את לב פרעה

מאת: שחר בן עמי

הוא היה בן עשר כאשר גילו לו שיש לו את היכולת המיוחדת לחזור בזמן, ולנסות שוב. "זוהי תופעה נדירה מאוד" הסבירו לו. "ואנחנו מקפידים גם לשמור עליה בסודיות. עדיף ככה. תתקשר אם יהיו לך עוד שאלות". להמשיך לקרוא ויחזק ה' את לב פרעה

יצירת חינוך וחינוך ליצירתיות

מאת: מאור הורנשטיין

"לא סתם המרחק בין מורה להורה הוא בסה"כ אות אחת. אתה מחבק, ועוטף, ומציב גבולות והופך עולמות. ההבדל היחידי הוא שלפעמים הורים אחרים צועקים עליך".
[מהרהר לעצמי בעקבות מספר לא ידוע במוצאי שבת, אימא עצבנית בטלפון קובלת על חוזר שנשלח להורים מטעם ביה"ס]. להמשיך לקרוא יצירת חינוך וחינוך ליצירתיות