חילופי אליטות בישראל? כן, אבל לא כמו שחשבתם

לאחרונה עלתה אל פני השטח במלוא העוצמה השיחה בדבר "חילופי האליטות" בחברה הישראלית. הקולות הללו מגיעים ממקומות שונים בחברה – כמובן שבמנגינות שונות, בהתאם לדובר: דוברי הימין (כגון נפתלי בנט בנאומו לגבי אירועי דומא או יועז הנדל בטורו בידיעות אחרונות ובראיון לרענן שקד) חוגגים את השינוי הזה; דוברי השמאל (כגון גדעון לוי, קרלו שטרנגר, "הפורום החילוני" ואחרים) מבכים אותו. אני סבור שאכן מתרחשים בישראל חילופי אליטות, אבל לא במובן שאותו מתארים כל הכותבים הללו – בעיקר כי השינויים כבר לא מצייתים לדיכוטומיות "דתיים/חילונים" או "שמאל/ימין", שהן הקונספציות שבהן עדיין שבויים רבים. להמשיך לקרוא חילופי אליטות בישראל? כן, אבל לא כמו שחשבתם

כשלון "תזת קץ החילוניות": על ניסיון ההתנשאות הכושל של "מקור ראשון"

בחודש נובמבר 2015 הקדיש מוסף "שבת" של עיתון "מקור ראשון" גיליון לנושא של "קץ החילוניות". את הכתבות השונות בנושא ליווה לוגו מיוחד שעוצב לצורך הגיליון, ובין היתר הובאו שם כתבה נרחבת של רחלי מלק-בודה תחת הכותרת "בדרך למדינה דתית?" ומונוגרף מפי ח"כ בצלאל סמוטריץ'. אלו היו הכתבות המרכזיות בגיליון, שהציג מה שניתן לכנות "תזת קץ החילון". כמו אחותה הגדולה, "תזת החילון", שקרסה במהלך העשורים האחרונים, נראה שהאחות הקטנה והחדשה צועדת כבר עם הולדתה בצעדים בטוחים לקריסה דומה. אראה זאת באמצעות הצבעה על הכשלים הברורים במאמרים הללו. להמשיך לקרוא כשלון "תזת קץ החילוניות": על ניסיון ההתנשאות הכושל של "מקור ראשון"

לחזור ל"מחלוקת לשם שמיים": קביעת גבולות ההסכמה והויכוח

[סדרת רשימות על המצב הפוליטי בישראל, 2015-2016, רשימה #2 | לרשימה #1 | לרשימה #3 | לרשימה #4]

שיח ההכפשות סביב פרשיית "שוברים שתיקה"–"אם תרצו" הוליד לפחות דבר טוב אחד: התבהר שהמחלוקת נעוצה במידה רבה בשאלת הביקורת הלגיטימית. כאשר השמאל טוען שהימין (הקיצוני?) מסית ומתיר דם, והימין טוען שהשמאל (הקיצוני?) הוא זה שמסית ומתיר דם, אזי שמעבר לשאלה מי התחיל מתברר שצריך ואפשר לגבש קווים מנחים באשר לביקורת לגיטימית ולגבולותיה. להמשיך לקרוא לחזור ל"מחלוקת לשם שמיים": קביעת גבולות ההסכמה והויכוח

פיצול האישיות הכפול של הימין ושל השמאל בישראל

[סדרת רשימות על המצב הפוליטי בישראל, 2015-2016, רשימה #1 | לרשימה #2 | לרשימה #3 | לרשימה #4]

בישראל של סוף שנת 2015 מתנהל שיח-חרשים מיוחד במינו. בתהליך מרתק נוצרו כאן שני מחנות שכל אחד מהם סובל מפיצול אישיות חריף בין תודעת הגמוניה לבין תודעת מיעוט נרדף. "הפיצול הכפול" הזה, "פרדוקס הקוזאקים הנגזלים", יוצר כאן שיח ציבורי ופוליטי הרסני, שיוכל להתמתן רק עם איזון נכון של הנטיות המפוצלות הללו. להמשיך לקרוא פיצול האישיות הכפול של הימין ושל השמאל בישראל

מזרחנות בעיר הגדולה

המעבר שלי למרכז העיר, על כל יתרונותיו, לווה בשמחה על כך שאוכל ללכת ברגל לעבודה. חצי שעה, ואחלה התעמלות בוקר. בימים כתיקונם, זה עבד נהדר. רח' יפו, הנביאים, נעמי קיס וסלאח א-דין. לפעמים עוצרת בדרך לקנות חלב בתחנת הדלק שעל רח' נעמי קיס, בואכה מזרח ירושלים. להמשיך לקרוא מזרחנות בעיר הגדולה

מידת הדין ואלוהי החסד

לקראת יום הכיפורים אנו קוראים את המגילה על שם יונה הנביא, ודאי מהסיבה העיקרית שהנושא שם הנו תשובה ובכך הצלה מפני הדין. העיר הגדולה נינוה, המלך והעם ואפילו הצאן צמים ומוחים בתפילה עבור מידת החסד, והם זוכים בזה. שאלות תיאולוגיות עולות, להמשיך לקרוא מידת הדין ואלוהי החסד

ידינו שפכו, לא שפכו את הדם הזה

בשבועיים האחרונים שמעתי את המשפט הזה "ידינו שפכו, לא שפכו את הדם הזה" די הרבה, ואני כשאני שומעת ציטוט, אני הולכת למקור. מקור הפסוק "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועיננו לא ראו" הוא בחומש דברים פרק כ"א.

להמשיך לקרוא ידינו שפכו, לא שפכו את הדם הזה

אחרי דומא

הדקירה במצעד הגאווה בירושלים ושריפת משפחת דוואבשה בביתה בדומא – שניהם חלק מהניסיון הגדול שאנחנו צריכים לעמוד בו כדי לחיות כאן. להמשיך לקרוא אחרי דומא

מה יוליד יום – אתגר מבורך

השינויים הטכנולוגיים של דורנו מעודדים בני אדם היום לכתוב יותר מאי פעם. לכתוב בהיקפים שמעולם לא היו כמותם, במגוון דרכים, בעושר רעיוני, בקצבים מהירים ותוך למידה ותגובה לאירועים רחוקים גיאוגרפית ממקומו של הכותב. להמשיך לקרוא מה יוליד יום – אתגר מבורך

לחשוב שאלוהים טוב

המסר הבולט של המועד הוא הרעה שהכתה בישראל והמתח שנגרם לאמונה באלוהים. להמשיך לקרוא לחשוב שאלוהים טוב