צפירה שופר זיכרון

מאת: מיה טושינסקי

בזמנים האלו אנו פוגשים את ימי הזיכרון – יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מדי שנה הימים האלו מעוררים בי איזו אי נוחות, רגעי מבוכה וציניות שעולה בי ומחפשת את דרכה החוצה. בזמני הצפירות אני טרודה ומוצפת מחשבות שונות ומשונות. מה צריך למלא את ראשי כרגע? מחשבות של חיים? של מוות? להזכר במה שקרה או לחשוב על מה שעוד יהיה? לא מוצאת באיזו כוונה להיות. מחשבות בעניין זה עלו לי לאחר קריאה בספרו של הרב שג"ר, "ביום ההוא", העוסק במועדי אייר. להמשיך לקרוא צפירה שופר זיכרון

לא לבחור בפחד

מאת: עדן ויזלמן, רכזת בית פרת ירושלים

המאמר של יוסי קליין בעיתון "הארץ", "אליטה חסודה שלנו", נכח בשבועות האחרונים בשיחות רבות וטעונות שהשתתפתי בהן, ושמעתי דברים שהיו לא פשוטים עבורי מאנשים קרובים לי, שאת דעתם אני מעריכה. כאשר קראתי את המאמר, נזכרתי במעגל שיח שזכיתי להשתתף בו בערב הפתיחה של בית פרת ירושלים, בהובלתה של ימי בן דוד, ובו דנו בהשלכותיו של הפחד על המציאות הישראלית ועל התפיסות הפוליטיות שלנו. להמשיך לקרוא לא לבחור בפחד

הלכלוך הוא מופלא | דברים לפרשת צו

מאת: אורן וינטראוב

בפרשת השבוע, פרשת 'צו', מתוארת עבודת הקורבן למזבח. הדם והשמן, הקושי והדיוק, עולים מכל פסוק ופסוק. איך ייתכן שמלאכת המזבח כה מלוכלכת, כה קטנונית? להמשיך לקרוא הלכלוך הוא מופלא | דברים לפרשת צו

הגדת הסכסוך

מאת: ג'וש קופר

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. לדעתי יש להם מה להגיד על הסיכסוך.

חכם, מה הוא אומר?
תלמדו אותי את הכל כי אני לא יודע מספיק. מה בדיוק קרה בין עראפת וברק בקמפ דיוויד? להמשיך לקרוא הגדת הסכסוך

פוסט-אמת

מאת: ג'וליה דולגין (אלול ט' יער)

צדק צדק תרדוף. צריך להגן על החלשים. חייבים להשמיע את קולם של הקורבנות. הוא אשם – עד שיוכח אחרת.

תכתוב בציניות, במילים מכוערות, תקבע את העובדות ואם אפשר, תתאר אותן בפרטי פרטים. עסיסיים. תסתמך על שמועות, הנזק כבר ייעשה. להמשיך לקרוא פוסט-אמת

ויחזק ה' את לב פרעה

מאת: שחר בן עמי

הוא היה בן עשר כאשר גילו לו שיש לו את היכולת המיוחדת לחזור בזמן, ולנסות שוב. "זוהי תופעה נדירה מאוד" הסבירו לו. "ואנחנו מקפידים גם לשמור עליה בסודיות. עדיף ככה. תתקשר אם יהיו לך עוד שאלות". להמשיך לקרוא ויחזק ה' את לב פרעה

יצירת חינוך וחינוך ליצירתיות

מאת: מאור הורנשטיין

"לא סתם המרחק בין מורה להורה הוא בסה"כ אות אחת. אתה מחבק, ועוטף, ומציב גבולות והופך עולמות. ההבדל היחידי הוא שלפעמים הורים אחרים צועקים עליך".
[מהרהר לעצמי בעקבות מספר לא ידוע במוצאי שבת, אימא עצבנית בטלפון קובלת על חוזר שנשלח להורים מטעם ביה"ס]. להמשיך לקרוא יצירת חינוך וחינוך ליצירתיות

עצמתה של המוזיקה

מאת: אסתר אוטולונגי

בחרתי במוזיקה כמקצוע. לפני כמה שנים התחלתי ללמד ילדים לנגן על פסנתר, עד שפנה אלי איש מבוגר בבקשה שאלמד את אשתו לנגן. אשתו כבר ניגנה כשהייתה צעירה, והחליטה שהיא רוצה לחזור ללימודי הפסנתר. על מנת לשמור על פרטיותה, נקרא לאישה זו שרה. מה שצריך לדעת על שרה זה שהיא חולת אלצהיימר. להמשיך לקרוא עצמתה של המוזיקה

מחשבות לפרשת ויחי

מאת: דני סגל

לקראת סוף הפרשה פוגש יעקב, אולי לראשונה, את נכדיו: להמשיך לקרוא מחשבות לפרשת ויחי

שנראה כל אחד מעלת חברינו | מחשבות לפרשת ויגש

מאת: דני סגל

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי"

לפני שתי פרשות יצא יוסף למשימה במצוות אביו, משימה שמושלמת רק בפרשה שלנו.

"לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ".

תשמע, אומר יעקב ליוסף. כל יום אתה חוזר מהשדה ומספר לי עליהם דברים רעים. לך נא וראה, תסתכל טוב, תביא את 'שלום אחיך', את המקומות שבהם הם שלמים. נמאס לי לשמוע על חוסרים, כשיהיה לך דברים טובים לספר – תחזור. להמשיך לקרוא שנראה כל אחד מעלת חברינו | מחשבות לפרשת ויגש

פרשנות פר(ע)וידיאנית – קריאה פרוידיאנית בחלומות פרעה

מאת: רגב בן דוד

צמד חלומות פרעה, שבהם פותחת פרשת "מקץ", הוא הצמד השלישי בסיפורי יוסף: קודמים לו צמד החלומות של יוסף הנער וצמד החלומות של שר המשקים ושר האופים. מבחינה סיפורית אנו מתחילים אפוא "מהסוף" – מפירוש החלומות של הצמד השלישי – המאיר לאחור גם את השניים שקודמים לו.

בקריאה מסורתית-התגלותית, החלומות המקראיים מובָנים כהיבטים נבואיים, המטרימים את שעתיד להתרחש (כך לגבי עלייתו של יוסף לגדולה ואף השתחוות האחים בפניו, כך לגבי גורל השרים, וכך לגבי שבע שנות השפע ושבע שנות הבצורת); אך בקריאה ספרותית-פסיכולוגית, נחפש את ההיבטים התודעתיים-נפשיים שבאים לידי ביטוי בחלומות, כחלק מניתוח הדמויות הספרותיות כפרוטוטיפים של דמויות אנושיות. להמשיך לקרוא פרשנות פר(ע)וידיאנית – קריאה פרוידיאנית בחלומות פרעה

נר שביעי של חנוכה

מאת: ענת סילברסטון, מנכ"לית שותפה במדרשה, לנר שביעי של חנוכה
"שמעוני אחיי ודודיי: ומה בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי – ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי?!"
(מדרש 'מעשה חנוכה')
את הזעקה הזאת, של חנה בת מתתיהו כהן גדול, אנחנו מציינות ומציינים היום, נר שביעי של חנוכה, הלוא הוא "חג הבנות" – "עיד אל בנאת". בקהילות יהודי צפון אפריקה חוגגים מזה דורות, ביום הזה ממש, את הנשים, את הנשיות ואת הגבורה הנשית – של יהודית, של אסתר, ושל חנה בת מתתיהו המסרבת להישלח לידיו המתעללות של ההגמון, חושפת את גופה בפני הקהל וזועקת את זעקתן של הנשים כולן במחאה אמיצה ומטלטלת.

להמשיך לקרוא נר שביעי של חנוכה

פרסום הנס – ישראל ומצוקות העולם הערבי

מאת אופק איש מעש

בשבוע שעבר הצליחו צבא אסד ובעלי בריתו להשתלט מחדש על העיר חלב. בתום שנים של לחימה ומאמצים צבאיים אדירים, שכללו הטלת פצצות מהאוויר וירי ארטילי ללא הבחנה על בתיה ושכונותיה, נפלה העיר שהייתה בעבר בירה כלכלית ועיר תרבות ומורשת. תמונות הזוועה שיצאו מחלב ובהן מבני מגורים שלמים שקרסו וקברו תחתם את יושביהם, נשים זבות דם מקוננות על ילדים שפניהם המתות מכוסות אבק ועשרות אלפי אנשים שנעקרו מבתיהם אל הרחובות המושלגים. לנוכח התמונות, ישראלים רבים חשו צורך לסייע ולהגיש עזרה ותרומות לאזרחים המדוכאים של סוריה. להמשיך לקרוא פרסום הנס – ישראל ומצוקות העולם הערבי

נר ראשון של חנוכה

מאת: שי גיליס, כחלק מסדרת פוסטים שיעלו בדף המדרשה בחנוכה.

חנוכה הוא חג של נר איש וביתו, אבל בחנוכה של חורף 2001 לא היה לי אף איש קרוב מסביב. וגם לא בית. מדֵי חאקי, סביבה זרה, דירה זרה, שותפים זרים, אי שם בבניין ברמת גן, שלושה חודשים וקצת בצבא. והרגשתי האדם הבודד ביקום.

אולי כל ההדלקות מאז, כבר חמש עשרה שנים, הן תיקון לחג ההוא, שבו כל הצלילים הפכו להיות חלולים בתיבת התהודה הסדוקה שלי.

להמשיך לקרוא נר ראשון של חנוכה

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ

מאת: דני סגל.

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ.

יעקב נמצא לבדו.

לבד – כי כולם עברו את הנחל. חז"ל אומרים שחזר לבדו לקחת פכים קטנים והוא נשאר מעברו השני. להמשיך לקרוא וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ

סולם הערכים של ישראל

מאת: אופק איש מעש

"הסגולות שהעם היהודי נדרש אליהן הוא להיות עם הגון, נאמן לאמת, לסייע למי שזקוק לסיוע ולאהוב את הבריות כפי שאתה אוהב את עצמך. אין אנחנו יכולים להתפאר כבר עכשיו שהעם בישראל הוא עם סגולה. מעמדו ייקבע על ידי המאור המוסרי של מפעלנו". זה החזון שהשאיר לנו דוד בן גוריון בראיון גנוז שהעניק לסרט על חייו, 5 שנים לפני מותו – השבוע, לפני 43 שנים. להמשיך לקרוא סולם הערכים של ישראל

כן היה זה לא טוב

[פינה בנושא חרטה, מתוך מגזין מיוחד שיצא לאור בחנוכה]

מאת: אנונימית

הייתי חלק משלישית בנות בלתי נפרדות: תמיד ביחד בסניף, ישנות אחת אצל השניה, מרכלות על אותם בנים…

בערב אחד סתמי למדי יצאנו לשוק כדי קצת לשתות ולהשתחרר מהשבוע. אני כבר לא ממש זוכרת איך הערב הזה התגלגל, לכן אני גם לא יודעת להגיד מה תקף אותי פתאום לשאת איזה נאום נטול הקשר או התחשבות, נאום קצרצר שסיפר – אין לי מושג למה חשבתי שזה רעיון טוב להגיד את זה – שהקשר שלנו לא מספיק עמוק וחשוב לי. להמשיך לקרוא כן היה זה לא טוב

תשחררו את החרדים

מאת: יוחאי אנסבכר.

בשבוע שעבר השתתפתי בועידת סטודנטים עולמית בברזיל. 1200 סטודנטים יהודים מעשרים ארצות התארחו במלוון הולידי אין בסאו פאולו והציגו תכניות שונות לקידום הזהות היהודית בעולם במסגרת תחרות שנערכה שם.

הגעתי לוועידה אחרי חודש בו שהיתי בברוקלין, הלא היא מאה שערים של ניו-יורק. להמשיך לקרוא תשחררו את החרדים

המבול – תוצאה טבעית של הסערה שיוצר האדם

מאת: אילון אסלן-לוי

על פי הנרטיב התנ״כי, האל מוצג כגורם אשר מתערב באופן אקטיבי בעולם כדי להעניש את החוטאים ובכך הוא מחולל שינויים דרמטיים בחיי האנושות.

בתחילה האל גירש את אדם וחוה מגן עדן וכעבור השנים, הבטיח כי ״אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה״ והטביע את הבריות במבול. בהמשך מתואר כיצד האל השמיד את סדום ועמורה, כאשר ״הִמְטִיר [עליהן] גָּפְרִית וָאֵשׁ״ וגם במדבר סיני ה׳ הוא זה שהיה אחראי למגפות שפקדו את בני ישראל, כאשר "אַף ה׳ חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה׳ בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד". יש בכך אמירה מפורשת שהקב"ה הוא אחראי ישיר על האסונות הפוקדים את האנושות. להמשיך לקרוא המבול – תוצאה טבעית של הסערה שיוצר האדם

"שמחת הבן" וכאב הברית: הצעה להתמודדות עם אתגר ברית המילה

מאת: רגב בן דוד
התפרסם בגיליון #1 של "כיכר העיר: במה ליהדות-ישראלית" (תשרי, תשע"ז), עמ' 80–92.
{עקב תקלה טכנית, המאמר בדפוס לא כלל את הערות השוליים. הן מובאות כאן כפי שנכללו במקור.}

מבוא

במהלך השנה האחרונה זכינו, אשתי ואני, בפלא של לידת בננו בכורנו. לצד ההתרגשות הגדולה מעצם ההיריון ומהמעבר הצפוי לשלב חדש בחיים, הִכניסה אותנו ההבנה שצפוי לנו בן זכר לשיחות ומחשבות אינטנסיביות סביב מנהג ברית המילה. כשניים החווים את עצמם כ"אנשי התחדשות יהודית",[1] מצאנו את עצמנו קרועים בין התנגדויותינו העזות לטקס לבין רצוננו שלא לקטוע את הרצף המורשתי. לצערנו, אף ההתייעצויות הרבות שקיימנו עם הסובבים אותנו לא סיפקו רעיונות לפתרון הולם. מטרתי בשורות אלה להציע מחשבות על פתרון ארוך-טווח, אך בעיקר להציע פתרון-ביניים, מעין מעקף זמני, שאולי יאפשר לנו בשלב הבא להגשים את הפתרון השלם – שאינו בטווח השגה בעת הזו מפאת הדיכוטומיה של השיח סביב ברית מילה. להמשיך לקרוא "שמחת הבן" וכאב הברית: הצעה להתמודדות עם אתגר ברית המילה