מנבואה לכהונה – ובחזרה: השמאל בישראל בין ממלכתיות למגזריות

בשנת 1893 הציע אחד-העם ניתוח מבריק שכאילו נכתב למחנה הליברלי של ישראל בשנת 2016. במאמר "כהן ונביא" הוא מזהה שני טיפוסי מנהיגים – אחד בלתי-מתפשר במאבקו למען האידיאולוגיה החד-משמעית הממלאת את כולו, והשני הפועל בתוך האיזון הנוצר מאליו מתוך הפשרות בין הבלתי-מתפשרים המושכים איש-איש לכיוונו. השני אינו מביא אידיאולוגיה מקורית משלו אלא פועל בגישה פרגמטית לשימור המציאות והסדר החברתי. אחד-העם מכנה את הראשון "נביא" ואת השני "כהן": להמשיך לקרוא מנבואה לכהונה – ובחזרה: השמאל בישראל בין ממלכתיות למגזריות

חילופי אליטות בישראל? כן, אבל לא כמו שחשבתם

לאחרונה עלתה אל פני השטח במלוא העוצמה השיחה בדבר "חילופי האליטות" בחברה הישראלית. הקולות הללו מגיעים ממקומות שונים בחברה – כמובן שבמנגינות שונות, בהתאם לדובר: דוברי הימין (כגון נפתלי בנט בנאומו לגבי אירועי דומא או יועז הנדל בטורו בידיעות אחרונות ובראיון לרענן שקד) חוגגים את השינוי הזה; דוברי השמאל (כגון גדעון לוי, קרלו שטרנגר, "הפורום החילוני" ואחרים) מבכים אותו. אני סבור שאכן מתרחשים בישראל חילופי אליטות, אבל לא במובן שאותו מתארים כל הכותבים הללו – בעיקר כי השינויים כבר לא מצייתים לדיכוטומיות "דתיים/חילונים" או "שמאל/ימין", שהן הקונספציות שבהן עדיין שבויים רבים. להמשיך לקרוא חילופי אליטות בישראל? כן, אבל לא כמו שחשבתם

כשלון "תזת קץ החילוניות": על ניסיון ההתנשאות הכושל של "מקור ראשון"

בחודש נובמבר 2015 הקדיש מוסף "שבת" של עיתון "מקור ראשון" גיליון לנושא של "קץ החילוניות". את הכתבות השונות בנושא ליווה לוגו מיוחד שעוצב לצורך הגיליון, ובין היתר הובאו שם כתבה נרחבת של רחלי מלק-בודה תחת הכותרת "בדרך למדינה דתית?" ומונוגרף מפי ח"כ בצלאל סמוטריץ'. אלו היו הכתבות המרכזיות בגיליון, שהציג מה שניתן לכנות "תזת קץ החילון". כמו אחותה הגדולה, "תזת החילון", שקרסה במהלך העשורים האחרונים, נראה שהאחות הקטנה והחדשה צועדת כבר עם הולדתה בצעדים בטוחים לקריסה דומה. אראה זאת באמצעות הצבעה על הכשלים הברורים במאמרים הללו. להמשיך לקרוא כשלון "תזת קץ החילוניות": על ניסיון ההתנשאות הכושל של "מקור ראשון"

לחזור ל"מחלוקת לשם שמיים": קביעת גבולות ההסכמה והויכוח

[סדרת רשימות על המצב הפוליטי בישראל, 2015-2016, רשימה #2 | לרשימה #1 | לרשימה #3 | לרשימה #4]

שיח ההכפשות סביב פרשיית "שוברים שתיקה"–"אם תרצו" הוליד לפחות דבר טוב אחד: התבהר שהמחלוקת נעוצה במידה רבה בשאלת הביקורת הלגיטימית. כאשר השמאל טוען שהימין (הקיצוני?) מסית ומתיר דם, והימין טוען שהשמאל (הקיצוני?) הוא זה שמסית ומתיר דם, אזי שמעבר לשאלה מי התחיל מתברר שצריך ואפשר לגבש קווים מנחים באשר לביקורת לגיטימית ולגבולותיה. להמשיך לקרוא לחזור ל"מחלוקת לשם שמיים": קביעת גבולות ההסכמה והויכוח

פיצול האישיות הכפול של הימין ושל השמאל בישראל

[סדרת רשימות על המצב הפוליטי בישראל, 2015-2016, רשימה #1 | לרשימה #2 | לרשימה #3 | לרשימה #4]

בישראל של סוף שנת 2015 מתנהל שיח-חרשים מיוחד במינו. בתהליך מרתק נוצרו כאן שני מחנות שכל אחד מהם סובל מפיצול אישיות חריף בין תודעת הגמוניה לבין תודעת מיעוט נרדף. "הפיצול הכפול" הזה, "פרדוקס הקוזאקים הנגזלים", יוצר כאן שיח ציבורי ופוליטי הרסני, שיוכל להתמתן רק עם איזון נכון של הנטיות המפוצלות הללו. להמשיך לקרוא פיצול האישיות הכפול של הימין ושל השמאל בישראל

אלט־נוי לנד: על ניגודים, ניגודים־לכאורה וסינתזות

כאשר הפילוסוף ליאו שטראוס קרא לספרו הגדול "ירושלים ואתונה", הוא הנגיד את השתיים כשתי השקפות עולם הפוכות שאינן נפגשות לעולם. להמשיך לקרוא אלט־נוי לנד: על ניגודים, ניגודים־לכאורה וסינתזות

"היֹה היה": האם לימוד היסטוריה הוא עבדות הזמן?

האם ישנו אדם שאינו כבול לזמן כלשהו? להמשיך לקרוא "היֹה היה": האם לימוד היסטוריה הוא עבדות הזמן?

כשאמונה טפלה ועגלה ריקה נפגשות: על אקסיומות, סמכות ושיח בגובה עיניים

לפני כעשרים שנה טבע ארי אלון את הניגוד "אדם רבני / אדם ריבוני", ומאז רבים המצטטים שורות אלו או המשתמשים במטבע לשון זו, במיוחד בקרב ההגות היהודית החילונית. להמשיך לקרוא כשאמונה טפלה ועגלה ריקה נפגשות: על אקסיומות, סמכות ושיח בגובה עיניים

'דתיות' ו'חילוניות': הגדרת זהות ספיראלית בין 'האחר' לעצמי

מאמר זה עוסק בזהות אישית וקבוצתית, ובעיקר בשני מרכיבים מרכזיים של גיבוש הזהות: ראשית, יצירת ה'אחר' והיחס הספירלי של הגדרת העצמי והגדרת 'האחר', ושנית, אופן קביעת קווי ההבחנה שיוצרים את החלוקה לקבוצות ('אנחנו' ו'הם'). להמשיך לקרוא 'דתיות' ו'חילוניות': הגדרת זהות ספיראלית בין 'האחר' לעצמי